בן מרים ואברהם, נולד ביום ז' בטבת תר"ץ (7.1.1930) בקהיר שבמצרים ועלה ארצה עם הוריו בשנת תרצ"ד. שלמה למד בבית- הספר היסודי והתיכון בקרית מוצקין וסיים את לימודיו בכיתה השמינית באדר תש"ח. היה חבר "השומר הצעיר" ומשנת 1946 פעיל בגדנ"ע. בשנת 1947 סיים קורס מ"כים ואחר-כך שימש כמדריך כיתה. במסעות ובטיולים שקד על הגברת כושר עמידתו בסבל ובמאמץ גופני, ובפשטות ובענווה סעד כושלים בדרך כפי שעזר בפשטות נדיבה למתקשים במתמטיקה בבית-הספר. עם סיום הלימודים, עוד לפני קבלת תעודת-הבגרות, יצא עם הכשרת שובל לנגב. הנערים עבדו במשק, התאמנו בנשק וביצרו את המקום.

משהחלה המלחמה נגד הפולש המצרי צורפה ההכשרה שלו לאחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת הנגב. שלמה סיים קורס מקלענים, צורף לפלוגה המסייעת בגדוד והשתתף בקרבות אשדוד ובהתקפות על משטרת עיראק-סואידן. בימי ההפוגה הראשונה עבר עם יחידתו למשלטי כאוכבה-חוליקאת. ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948), בהיותו עם כיתתו בעמדה מבודדת, תקפו אותם המצרים בכוחות מרובים של רגלים ושריון תוך הפרת ההפוגה. שלמה השיב אש במשך שעות עד שנתרסקה קת רובהו מפגיעת כדור אויב. תוך כדי נסיגה בשדה פתוח חש לעזרת חבר שנפצע בצווארו ותוך כך נפגע בצרור כדורים ברגלו ולא יכול להמשיך לסגת. הובטח לו שבערב יוציאוהו משם וניתן לו רימון-יד, והוא הבטיח ל"סדר" בו את המצרים. יש להניח בוודאות שביום זה נפל.

ביום א' בתמוז תשי"א (5.7.1951) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.